Report image
If you found this image unacceptable, please let us know. We will review your report and take action if we determine this image is really unacceptable.
הפטיפון הישן שלנו ואחותי שרקדה לצלילי רוזה רוזה של יהורם גאון
פעם מזמן כשהיינו ילדים קטנים, אמא ואבא היו פותחים את הפטיפון כל מוצ"ש ושמים את התקליט הקבוע שאחותי הייתה אוהבת לשמוע.
היא הייתה רוקדת לצלילי השיר "רוזה רוזה" של יהורם גאון
ובכל פעם שהשיר היה נגמר אחותי שהייתה ילדה קטנה ולא הבינה יותר טוב, פשוט הייתה מעבירה את המחט חזרה לקטע האהוב עליה.
כמובן שהתקליטים נשרטו קשות ולאחר כמה חזרות כאלה השמיעו רק את הקטעים הרצויים, פשוט כי כבר נשרטו כה קשה שהיו קופצים שוב ושוב באותו קטע השמעה.
בכל מקרה ההמתנה לנורה שתתחמם כדי שהפטיפון יעבוד והניחוח המיוחד של המכשיר הישן והתקליטים השחורים נשארו זיכרון מיוחד בלב כולנו.
היום גם הפטיפון וגם התקליטים הישנים מאוחסנים ליום שבו יועברו כפריט נוסטלגי לדורות הבאים, לאלה שמוזיקה מבחינתם היא קובץ שרץ במכשיר קטנטן.
היא הייתה רוקדת לצלילי השיר "רוזה רוזה" של יהורם גאון
ובכל פעם שהשיר היה נגמר אחותי שהייתה ילדה קטנה ולא הבינה יותר טוב, פשוט הייתה מעבירה את המחט חזרה לקטע האהוב עליה.
כמובן שהתקליטים נשרטו קשות ולאחר כמה חזרות כאלה השמיעו רק את הקטעים הרצויים, פשוט כי כבר נשרטו כה קשה שהיו קופצים שוב ושוב באותו קטע השמעה.
בכל מקרה ההמתנה לנורה שתתחמם כדי שהפטיפון יעבוד והניחוח המיוחד של המכשיר הישן והתקליטים השחורים נשארו זיכרון מיוחד בלב כולנו.
היום גם הפטיפון וגם התקליטים הישנים מאוחסנים ליום שבו יועברו כפריט נוסטלגי לדורות הבאים, לאלה שמוזיקה מבחינתם היא קובץ שרץ במכשיר קטנטן.