ראיון עם מלכה כרמלי (באלי) – לוחמת האצ"ל. נולדה בבולגריה ב-1.1.1925 לשושנה ויעקב .

מתי עליתם ארצה?

מלכה:

בגיל 9, ב- 1935 , עליתי ארצה מבולגריה, יחד עם ההורים ואחותי הגדולה (דינה ז"ל). אבא שהיה סוחר עיתונים, הגיע לארץ כתייר כדי שכביכול יוכל לחזור. הגענו באניה לראשון לציון ושכרנו דירת חדר. לא הייתה לנו משפחה שחיכתה לנו וכדי להתפרנס אבא יצא לעבוד בבניין.

מתי הצטרפת לשירות האצ"ל?

מלכה:

אחרי שאחותי התחתנה עברנו לבית אחר שבו היא קיבלה חדר למגורים עם בעלה – מנחם גרינברג. הוא היה איש בית"ר ואוהד מאוד גדול של האצ"ל. אני הצטרפתי לאצ"ל בגיל 19. ההורים לא ידעו מזה. יצאנו לפעולות של המחתרת נגד הבריטים במטרה לסלק אותם מהארץ.

מתי הפעילות באצ"ל קיבלה תפנית?

מלכה:

הבריטים ביצעו מאסרים רבים ובמהלכם שפטו את אחד מחברי האצ"ל למוות. המחתרת הודיעה שאם יוציאו אותו להורג הם ינקמו. אותו חבר אצ"ל הוצא להורג וכנקמה המחתרת תפסה שלושה סרג'נטים (קצינים בריטים) ותלתה אותה בגן ציבורי. הבריטים בתגובה התחילו בגל מעצרים.

האם גם אותך עצרו?

מלכה:

כן, אבל לא במתכוון. ערב אחד בינואר 1947, הטילו עוצר על ראשון לציון ואחרי חצות כל המקום התמלא חיילים. גם לבית שלנו הגיעו חיילים בריטים (קראנו להם כלניות)- כאשר הם נכנסו אלינו הביתה, חששתי שהם יאסרו את גיסי ולכן מיד שהם באו נשכבתי חזרה לישון. הקצין שראה שאני חוזרת לישון, התעצבן ואמר לי להתלבש ולבוא איתם למרכז העיר. אני מאוד חששתי גם משום שבאותה תקופה עמדתי להתחתן. אני זוכרת שאמא כשראתה שלוקחים אותי, פשוט התעלפה. אחד הקצינים שהיה יהודי, ניסה להרגיע אותה ואמר לה שאין לה מה לדאוג ושאני אחזור. הבריטים עצרו עוד כ- 40 איש והסיעו אותנו ליפו – לקישלה.

מה קרה אחרי שהביאו אותך לקישלה?

מלכה:

התחילו לחקור אותי. קודם המעצר הייתי כשנתיים באצ"ל. הייתי ממש "שרופה" על האצ"ל. לא היה לי תפקיד מוגדר, כולנו הדבקנו כרוזים, העברנו מידע כך שהכרתי הרבה אנשים.החקירה ארכה כחצי שעה ואז העבירו אותי לחדר שבו היו עצורות ערביות גנבות ופרוצות בתנאים מחפירים, בלי מזרן, בלי מיטה, ממש תנאים נוראיים.

היה לך קשר עם המשפחה בזמן המעצר?

מלכה:

לא. אמא ניסתה להגיע ולבקר אותי אבל דווקא השוטרות היהודיות התייחסו אליה בגסות , סגרו את השער והפילו אותה. במשך שבוע ימים לא היה לי עם מי לדבר. היה לי רע וקר ולא הפסקתי לבכות ולדאוג גם בגלל ההורים וגם בגלל הארוס שלי – אשר כרמלי שלא ידע כל הזמן הזה מה קורה איתי.

עד מתי נשארת בקישלה ביפו?

מלכה:

כעבור שבוע ימים העבירו אותנו לבית סוהר בבית לחם. שם שוב חקרו אותי אבל לא מסרתי להם שום מידע. המצב הלך והחמיר עד כדי כך שהיה מישהו עם שם דומה לשלי שהם חיפשו אותו ואבא היה צריך ללכת לבית המשפט ולהישבע שאין לו בנים.

לאיזו תקופה עצרו אותך בבית הסוהר בבית לחם?

מלכה:

נתנו לי חודש ימים. אני זוכרת שהבנות צחקו כי בכלא הזה היו עצורות יהודיות מאצ"ל והלח"י ובכל פעם אחרי חקירה היו מאריכים את תקופת המעצר.

איך היו התנאים בכלא?

מלכה:

התנאים היו מאוד קשים , האוכל אמנם היה יותר טוב ופעם בשבוע קיבלנו עדכונים מהקורה במקומות אחרים. היינו זוכים לביקור פעם בחודש של 10 דקות ורק של אדם אחד. אמא הייתה מגיעה לביקורים .

מישהו ניסה להוציא אותך מהכלא?

מלכה:

אמא ניסתה לעשות הכול היא הלכה והחתימה את ראש העיר והרבנים כדי שיעידו שאני אדם טוב ושאולי כך ישחררו אותי, אבל ללא הצלחה.

כל אותה תקופה לא פגשת בארוס שלך?

מלכה:

למרות שרציתי לראותו, ביקשתי למסור לו שלא יגיע לבקר כי חששתי שאם הוא יבוא, יאסרו גם אותו ואכן לתקופה מסויימת הוא לא הגיע עד שיום אחד הוא לא רצה לחכות יותר והגיע במקום אמא שלי לביקור. הוא הגיע לשער הכניסה לבית הסוהר ופגש שם את מנהל מנהל בית הסוהר. הוא היה דובר אנגלית רהוטה וכאשר שאל אותו המנהל את מי הוא בא לבקר הוא ענה לו "את ארוסתי". הקצין התחיל לשאול אותו שאלות וכיוון שגם הארוס שלי שירת בצבא הבריטי הם התחברו ודיברו על זה ואז אמר לו מנהל בית הסוהר: "אני משחרר את ארוסתך אבל אם יתפסו אותה שוב, אתה לא תראה אותה יותר בחיים".

באותו יום השתחררת?

מלכה:

הייתי בכלא כ- 4 חודשים ובאותו יום אכן, הודיעו לי שאני משתחררת. כשהודעתי לבנות שאני משתחררת הן ערכו לי מסיבה ושרו לי שירים ואז אחד המבקרים סיפר לי שהארוס שלי מחכה לי למטה ואין לתאר את ההתלהבות שאחזה בי. רגע המפגש היה מאוד מאוד מרגש. השתחררתי ב- 10.4.1947.

עם השחרור מהכלא היית אדם חופשי לגמרי?

מלכה :

לא בדיוק. הייתי צריכה להתייצב פעמיים ביום במשטרה ולא יכולתי לצאת מראשון לציון ללא אישור כך שבעצם לא יכולתי ללכת לשום מקום.

מתי נישאתם?

מלכה:

ב- 27.5.1947 ומיד אחרי הנישואין התחלתי לעבוד בעיריית ראשון לציון, ושם עבדתי במשך 35 שנה עד הפרישה בגיל 55. בעלי גם הוא היה גמלאי העירייה. נולדו לנו 2 ילדים והיו לנו חיים מאושרים. לפני 16 שנים נפטר בעלי ואני נרתמתי להתנדבות באסף הרופא במחלקה ואח"כ בהנהלת יע"ל (יד עזר לחולה) וגם הייתי חלק מועד גמלאי העירייה.

מה קרה עם הבעל של אחותך? גם אותו אסרו?

מלכה:

לא, אבל במלחמת העצמאות הוא נהרג ואחותי נותרה בגיל 27 אלמנה עם ילדה בת 5 ותינוק בן 10 חודשים.