הכרזת העצמאות למדינת- ישראל-  

רבים ממנהיגי היישוב חששו להכרזה על מדינה יהודית בשל הדאגה מפני  תגובתם התוקפנית של מדינות ערב.כבר במהלך מרס 1948 כנופיות ערביות פגעו בשיירות המזון והתחמושת שהועברו לאיזורים מרוחקים בארץ. ניתוק היישובים והאבידות הקשות חיזקו את החשש ליכולת העמידה של המדינה בדרך מול מתקפה ערבית.

במקביל, בארצות הברית, החלו להישמע יותר ויותר קולות המבקשים לדחות ואף לבטל את הקמת המדינה היהודית.ארה"ב הציעה משטר נאמנות בינלאומי או שביתת נשק ממושכת שתוטל על היישוב היהודי וזאת בכדי למנוע את הכרזת העצמאות.

הלחץ האמריקאי לביטול ההכרזה הלך וגבר  והגיע לשיאו שבוע קודם הכרזת העצמאות.בשיחה שהתקיימה בין משה שרת  לבין ג'ורג' מרשל- שר החוץ האמריקאי,הזהיר ג'ורג מרשל את משה שרת מפני הסכנה הצפויה בהכרזה על מדינה יהודית. הוא הסביר לשרת כי אל לא להקשיב ולסמוך על הערכות הצבאיות שיש ביכולת המדינה שבדרך לנצח במלחמה וכי ארה"ב לא תעניק לישראל שום סיוע צבאי באם תבחר ישראל להיכנס לסבך המלחמה מול ארצות ערב.

משה שרת סיים את השיחה עם שר החוץ בהרגשה כבדה ותחושה פנימית שיתכן והכרזה על מדינה במצב הנוכחי מסוכנת ויש לדחותה.משה שרת פנה אל ד"ר חיים ויצמן ששהה בניו יורק והביע את חששותיו בפניו.ויצמן לא נבהל וחיזק את ידיו להמשיך לכיוון הנכון ולהכריז על המדינה משום שזה הזמן הנכון.

כאשר משה שרת הגיע לארץ ציפו לו מנהיגי מפא"י המתונים שאף הם חשבו לנכון כי יש לדחות את מועד ההכרזה על המדינה.ואור לעובדה כי מפלגת מפא"י היתה המפלגה הגדולה ביישוב היהודי ברור היה לכל כי להחלטתם בנוגע להכרזה תהיה השפעה ניכרת.

דוד בן גוריון ששמע על דעותיו של משה שרת החליט להתערב בנושא ובדרך לא דרך ארגן פגישה עימו. בפגישה זו סיפר לו משה שרת על המפגש שהיה לו עם שר החוץ האמריקאי וכי גם הוא חושב ששר החוץ צודק ויש לדחות את הכרזת המדינה.דוד בן גוריון שהיה מהאנשים ביישוב שתבעו בתוקף את הכרזת המדינה ביקש ממשה שרת כי כאשר יעמוד מול מרכז המפלגה יספר את כל מהלך המפגש עם שר החוץ האמריקאי אך יבטיח לו כי לא יוסיף את מילותיו הוא "אני חושב שהוא צודק".

 משה שרת הסכים לבקשה זו והגיע עוד באותו לילה לישיבת מרכז המפלגה.משה שרת שטח בפני הנוכחים את החששות והסיכונים הכרוכים בהכרזה על המדינה, על כך כי האמריקאים מתנגדים לרעיון ולא יתנו שום סיוע צבאי באם תפרוץ מלחמה.נראה היה כי משה שרת הולך לסכם דבריו כי אין ולא כדאי להכריז על מדינה אך בשניה האחרונה הוא שינה דעתו וטען כי הסיכון באי הכרזה על מדינה חמור מהסיכון שבלקיחת צעד זה.

וכך בשעת לילה מאוחרת הצביע מרכז מפא"י ברוב גדול על הקמת מדינה יהודית ללא דיחוי.

למחרת אותו יום ב- 12 במאי 1948 החל הויכוח האמיתי על ההכרזה. מינהלת העם שכללה 13 חברים התכנסה בתל אביב, בבית הקרן הקיימת לדיון קובע גורלות האם להכריז או לא על הקמת מדינה יהודית.

משה שרת עלה לנאום ושוב העלה את האזהרות האמריקאיות והציע להכריז על ממשלה ולא על מדינה.

יגאל ידין, קצין אג"מ במטה הכללי והרמטכ"ל בפועל יחד עם ישראל גלילי  ראש המפקדה הארצית של ה"הגנה" הציגו את המצב הצבאי מול ארצות ערב ואת יתרונם היחסי מול ישראל.

ואז עלה דוד בן גוריון לנאום את אחד הנאומים החשובים בחייו. בן גוריון שלא נעמו לו דברי המומחים כי לארצות ערב יש יתרון צבאי העלה טיעונים נגדיים כי כמויות נשק גדולות נרכשו בחו"ל ומוכנות להעברה לארץ ,כמויות נשק אלו יעלו בוודאות את כוחם של היהודים מול אויביהם. בן גוריון הביע בטחון גמור כי אם יובא הציוד והאנשים יעברו אימונים להפעילו ,מדינת ישראל תוכל לעמוד מול מתקפה ערבית.בנאומו טען בן גוריון כי שביתת הנשק המוצעת  כאופציה בין ישראל לערביי ישראל תחזק את שאר מדינות ערב ,תוריד את הסיכוי להקמת מדינה יהודית לאפס ותפגע ישירות בעליה ובהבאת הנשק לארץ.דוד בן גוריון  שם דגש בנאומו על כי בחייל היהודי ישנם האמונה והלהט שמחזקים אותו גם אם אינו מצוייד ומאומן כהלכה.

בשעת ערב מאוחרת, החלה ההצבעה הגורלית: האם לקבל את הצעת ארה"ב לשביתת נשק ולדחות את ההכרזה או להכריז על המדינה יהודית במיידי.

תוצאות ההצבעה כפי שרשם זאב שרף – מזכיר מינהלת העם:

נגד שביתת הנשק ובעד הכרזת המדינה- 6 קולות: דוד בן גוריון, משה שרת,אהרון ציזלינד,מרדכי בנטוב,משה שפירא,פרץ ברנשטיין.

בעד שביתת הנשק  -4 קולות: אליעזר קפלן,דוד רמז,פנחס רוזנבליט(רוזן), בכור שטרית.

ב-6 קולות נגד 4 קולות- התקבלה ההחלטה: ב-14.5.1948 תוקם מדינת ישראל.

ואכן ביום שישי, ה' באייר תש"ח – 14.5.1948 בשעה 4 אחר הצהריים. עמד בן גוריון מול מנהיגי היישוב, במוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד וקרא בקול את מגילת העצמאות."אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". חברי "מועצת העם" חתמו על מגילת העצמאות כשברקע התזמורת הפילהרמונית מנגנת את המנון "התקווה". הטקס המרגש נמשך כ- 37 דקות ובסופו קרא בן גוריון בהתרגשות:"קמה מדינת ישראל"!