עמוד הבית
עתניאל מרגלית -לוחם הבריגדה היהודית וחבר ההגנה הדפס דואל

 ראיון עם מרגלית עתניאל- לוחם הבריגדה היהודית וחבר ההגנה.   

מרגלית עתניאל נולד ב- 02/08/1916 עלה מגרמניה באניה  בגיל 9 וחצי ב- 1925 יחד עם משפחתו – ההורים, אח ואחות.     

מתי הצטרפת לארגון ההגנה?

עתניאל: 

בגיל 16 הצטרפתי. היה תא של ההגנה בגימנסיה, של תלמידי הגימנסיה. בראש התא עמד יעקב פולוב (האלוף יעקב פרי בגבעתי). היינו קבוצה של 5-6 בנים. בדרך-כלל קיבלו בני 18 אבל אנחנו התקבלנו בגיל 16. בסיום הגימנסיה התחלנו באימונים בנשק, קצת שמירה ועבודה עברית. המלחמה הגדולה של היישוב היהודי היתה עבודה עברית.   

מהו זכרון הנעורים החזק שלך?

עתניאל:  

גרנו בתל-אביב ברח' יוחנן הסנדלר 18 (הבנין עדיין קיים). ב- 1930 עברנו לרח' הגליל 10.

רצח ארלוזרוב – ארלוזרוב התאכסן אצל אחותו שגרה מעבר לרחוב שמעבר לרחוב שלנו – משפחת רוזליו. הוא יצא משם לשפת הים ורצחו אותו. הייתי בן 18.היינו מיודדים עם המשפחה.

אחותו של ארלוזרוב היתה מורה לפסנתר ולמדתי אצלה לנגן במשך שנה אחת. זכרון נוסף – המכביה הראשונה שהגיעה ארצה.   

באיזו עבודה עברית בחרת?

עתניאל:  

עבדתי כחקלאי בתל-מונד אצל ספקטור, איש הסוכנות היהודית שעבד שם אצל  לורד מונד.

הוא עסק בתל-מונד בהקמת הישוב ואני עסקתי בעיקר בפרסנדות. התמחינו בהרכבת עצי פרי – זה היה תפקיד מאוד מכובד וסימן ההיכר היה אולר שהלהב השני שלו לא היה סכין אלא שן פיל ועם זה היינו פותחים את הכנה. שם הייתי כשנה ואז חזרתי לתל-אביב לביתי.  

מדוע חזרת לתל-אביב?

עתניאל: 

סיימתי לעבוד שנה בחקלאות ורציתי לעשות משהו אחר. כשהגעתי לתל-אביב מכר של המשפחה טורנוסבקי, שאביו היה מנכ"ל "פלסטין אייגפט לויד", שזה היה משרד התיירות והנסיעות הראשון בתל-אביב. המשרד פתח סניפים, ביירות, דמשק וטהרן. יותר מאוחר שונה השם לפל-טורס ונפתחו סניפים נוספים באלכסנדריה ובקהיר. לי הציעו להיות פקיד במשרד הנסיעות בירושלים. למדתי שם את כל נושא התיירות. ב- 1934 התקיים יריד המזרח ואני הצגתי שם דוכן של משרד התיירות שלנו. 

 

מה קורה בנתיים עם חברותך בהגנה?

עתניאל: 

כשהייתי בירושלים התייצבתי להגנה, וכשחזרתי לתל-אביב  שיבצו אותי ביחידה בארגון  ה"פלוגה הנודדת". פלוגה של עתודה כללית - לאיפה שהיה צורך היינו מוצבים. המפקד של הפלוגה היה מי שלימים יוכר כאלוף בן גל. הוא היה מפקדי בשנת 1934 ויצא שנתקלתי בו עוד כמה פעמים במהלך הקריירה שלי. בזמן הזה, כבר עברתי מירושלים לתל- אביב וכעבור שנה בתל-אביב נסעתי לעבוד בסניף של החברה בבגדד לנהל את המשרד של פל-טורס בבגדד ושם הייתי במשך שנתיים. בבגדד היה שלטון אנגלי. ממלכה ערבית אבל עם פקידות של נציב עליון אנגלי. 

 

ההורים לא דאגו שאתה הולך לעבוד בבגדד?

עתניאל:  

אבי אמר לי באופן מפורש ביותר שהוא דואג ואחראי למה שקורה לי עד גמר הגימנסיה ומאותו רגע אני לעצמי, עם ההחלטות שלי. ככה זה היה אצלנו במשפחה. זה היה דבר רגיל לחלוטין. 

 

מתי חזרת שוב לפעילות בהגנה?

עתניאל:  

ב- 1937 חזרתי מעבודתי בבגדד לעבודה במשרד פל-טורס בתל-אביב. באפריל  1938-  יעקב פורלוב שהיה מפקדי בהגנה, שלח אותי לעבור קורס מפקדי כיתות ומהקורס הזה הוא שלח אותי לקורס נוסף שניהל קפטן ויינגייט בעין חרוד. קורס של 100 מפקדי כיתות פוטנציאליים בהגנה. מהקורס הזה כבר לא חזרתי לעבודה בתל-אביב. הלכתי להיות מפקד כיתה וסגן מפקד מחלקה על טנדר של פלוגות הלילה של יצחק שדה שהיה ממוקם בכפר ביל"ו. שם הייתי סגן מפקד למשך כשנה.

משם עברתי לגדרה. הכיסוי הרשמי שלנו היה " גפירים" ( עיברות למילה הערבית שוטר) .

קיבלתי משכורת ויחד עם המחלקה שלי, היינו עושים פטרולים בטנדר מגדרה למסמיא וקסטינה. אבטחנו את הנסיעות והפטרולים. בחודשים האחרונים עבדתי במפקדה הארצית של ההגנה אצל יעקב דורי שהיה מפקד ההדרכה בהגנה ועבדתי בעיקר בתרגום ספרות מקצועית של ההגנה, תרגום ספרי הדרכה לחיילים. ספרים חצי- צבאיים שהוצאו ע"י ההדרכה הצבאית תחת הגושפנקא של הצופים - הייתי בצופים בזמן הגימנסיה – גדוד הצופים הקשישים וזה היה כיסוי להגנה. תרגמתי מגרמנית לעברית. כעבור זמן, נשלחתי להשתתף בקורס מ"מים – מפקדי מחלקות.  

 

זכור לך מקרה מיוחד בקורס מפקדי המחלקות?

עתניאל:  

אני זוכר  שהשתתפו בקורס הזה אנשי השדה ( פלוגות הלילה של יצחק שדה מה שהתפתח יותר מאוחר לפלמ"ח). בין הבחורים היו כמה שהיו לא ממש מנומסים - עניין של כבוד. הקורס הזה התפרסם בהגנה כקורס "המשתינים"- מפני שערב אחד בעת מיפקד, איחר להגיע מפקד הקורס כדי לקבל את מיפקד הערב ולשני בחורים שעמדו בטור העורפי נמאס לחכות אז הם עשו אחורה פנה והשתינו שם.  

אנחנו היינו מזה בשוק, כי זה היה כמו חילול הקודש. אנחנו היינו חדורי חשיבות לאומית לקורס ולכן הזדעזנו מהם. הם כמובן גורשו מהקורס.

 

 

מתי חזרת לחיים האזרחיים?

עתניאל:

ב- 1939 חזרתי לחיים האזרחיים, אחרי שהייתי בתפקיד הגפיר במשך כשנה בהגנה. ב- 1940 התחתנתי  עם שולמית ועברתי לעבוד בבנק ישראל לתעשייה. 

 

מתי חזרת שוב לחיים הצבאיים?

עתניאל: 

 בסוף 1940 התגייסתי לצבא הבריטי. ההתייגסות הראשונה היתה לחפרים- מקוש ומעדר, לבנות כבישים. אני לא רציתי בזה ולא רציתי ללכת למשהו שהוא פחות מנושאי נשק, ואכן כעבור פחות משנה האנגלים שינו את המדיניות והתחילו בגיוס לפלוגות ה - באפס שמהם בנו את הבריגדה. ה - באפס היו חיילים לכל דבר ועניין. גוייסתי לקורס הראשון של ה - באפס – קורס מפקדים. ביחידה צבאית שבה סיימתי כסרג'נט. הייתי סרג'נט בפלוגה 6 וקיבלתי קצינות ב- 1941 בפלוגה 14- קבוצת הגייסות. ב- 1944 קיבלתי דרגת סרן-קפטן והייתי קצין אדמינסטרטור.  

 

כיצד נוצרה הבריגדה היהודית שבה לקחת חלק?

עתניאל:  

הבריגדה נוצרה ב- 1944.

אנחנו היינו קצינים "זמניים" בתקן האנגלי, ושאר החיילים בפלוגות היו בתקן לא אנגלי - "בני ברית" ואנחנו היינו בעצם יחידה ללא מולדת. כל יחידה צבאית של בנות הברית השתייכה למולדת, ואנחנו היינו שייכים כביכול לפלסטין אבל לא קיבלנו את זה. וקראנו לעצמנו  חי"ל - יחידה לוחמת.

 

כל הזמן הזה אתה הרחק מהאישה, מתי הצלחת לפגוש אותה?

עתניאל: 

אפשרו לקצינים בריטים להביא את נשותיהם למצרים- אלכסנדריה לחודש ימים, בטרם הבריגדה מפליגה לאירופה. שולמית אשתי הגיעה לחודש ושהתה במועדון הקצינים. 

  

מתי הוכרז  רשמית  על הקמת הבריגדה?

עתניאל:  

עוד במצרים, משה שרת בדרך מלונדון לארץ הביא איתו את הפקודה, את הצ'רטר של ייסוד הבריגדה כיחידה לוחמת בצבא הבריטי. הוא הביא איתו את הרישום של הסקיצה של סמל הבריגדה שאח"כ כולם לבשו אותו על השרוול. כל העניין היה קצת על בסיס לא ריאלי. זה היה מרגש להחזיק נשק, נשק ליגאלי, ביחידה צבאית שאין עוד מדינה. שאלנו את עצמנו אם זה אמיתי כל מה שקורה לנו, אבל לא היה זמן לפקפק. היה הרבה לעשות ולהספיק. כל התארגנות הבריגדה לקחה זמן. הפלגנו באונית הובלה צבאית לחזית באיטליה וכל הזמן שרנו. אחד הקצינים הבריטים שאל "מה הם שרים כל הזמן"? היה הלך רוח בבריגדה, היתה התרוממות רוח לקראת המפגש עם הגרמנים במלחמה ומילאנו את הזמן בשירה בציבור, בשעה שהאנגלים שנסעו באותו כיוון היו מדוכדכים. השוני בלט בהלך הרוח שבין היחידות. בשביל האנגלים מצב רוחנו היה מפתיע ומאוד משונה. באיטליה התארגנו והתאמנו במקום שנקרא פיוג'י. כחודש חודשיים ואז בי"א באדר נכנסו לקווים.

הכניסה לקווים- זה היה בי"א באדר – יום טרומפלדור. בשבילנו טרומפלדור היה סמל לקצין לוחם, נושא נשק ואנחנו נכנסנו לחפירות בדיוק בי"א אדר 1945 – צירוף מקרים מעניין. נכנסנו לחזית באיטליה. עברנו את האימונים וראורגניזציה. במרץ נכנסנו לחזית ולחפירות ללוחמה בצד הגרמני. היה גדוד של פרשי בריגדה גרמנית ונכנסנו לחזית מולם. 

 

זכורים  לך ביקורים  יוצאי דופן  בחפירות?

עתניאל: 

בחזית, בחפירות משה שרת הגיע והתעקש לבקר בחפירות. הקולנל, מפקד הגדוד שלנו היה מאוד מוטרד מהביקור הזה, משום שאמרו לו שמשה שרת הוא בדרגת שר והרי שר לא הולך לחפירות, ולכן היה סקנדל מצד הבריטים משום ששר יכול להיהרג. אני שימשתי מורה דרך למשה שרת בגדוד שלנו. הוא ביקר במקומות אסורים ומסוכנים. היה  עוד ביקור יוצא דופן של חנה רובינא שבאה להופיע בפני החיילים ממש על גבול החפירות. היא עמדה על עגלת חציר בתור במה ודיקלמה שירים  מול חיילים מזוהמים ומיוזעים- חודש לא התקלחנו. היו חיילים שחזרו מהחפירות מגואלים בדם והיא דיקלמה מולנו שיר מתוך מכתבים של חייל לבחורה שלו ואנחנו ישבנו שם, חיילים יהודיים והקשבנו לה בהתרגשות. זה היה יוצא דופן. 

 

איך היתה השהות  בחפירות?

עתניאל: 

בחפירות היו אבידות, היו מפגשי אש קשים.

במלחמת העולם הראשונה היה גדוד נהגי הפרדות של טרומפלדור, ואנחנו באיטליה בחפירות קיבלנו תגבורת של יחידת נהגי פרדות יוונים מקפריסין. מפני שזה היה בפברואר, חורף, גשם ובוץ ולא היה ניתן להגיע עם אוכל ,היו מוכרחים להעמיס את האוכל על פרידות ולהוביל אותם לקווים. נהגי הפרדות היו יוונים – קפריסיאים - הם היו נספחים.  

 

 

לכמה זמן נכנסתם לחפירות?

עתניאל: 

אמרו לנו שנכנסים ל- 6 ימים ואח"כ יבואו להחליף אותנו, בפועל היינו שם 6 שבועות. כשנכנסנו, החלפנו יחידה של גורקא – חיילים שהיתה להם חרב מיוחדת, אנשים קטנים שהיתה להם מסורת שאם שולפים את החרב לא מחזירים אותה לנדן מבלי שעשו איתה משהו. בשיחה איתם בזמן ההחלפה, הם סיפרו שהפטרול שיצא בלילה לקווים הגרמניים, הרג שני חיילים גרמניים בחרבות שלהם, כרת להם את הראש והלביש אותו הפוך. זה סיפור שליווה אותנו באותה תקופה.  

כיצד התבצעה הפעילות שלכם בשטח?

עתניאל:  

שלחנו בלילה פטרולים והם ניסו למצוא מקומות שאפשר להיאחז בהם מעבר לקווים. היו בשני הצדדים צלפים והצלף שלנו ישב בעץ מוסווה ובלי תנועה כל היום, ואם בקווים של הגרמנים נראה מישהו עובר מנקודה לנקודה היו צולפים עליו ולהיפך. הגרמנים פעלו באזור הצפוני של איטליה לשם כיבוש שטח אוייב. היו שם הרוגים ומספר גדול של פצועים. 

 

מה היתה המטרה המרכזית בפעילות שלכם כבריגדה?

עתניאל

התגייסנו כדי להתנקם בגרמנים. רוב החיילים היו אנשים בעלי משפחות באירופה, שנספו ע"י הגרמנים במחנות ורצו נקמה.  זה היה החלק הגדול במטרה וחלק קטן ולא פחות חשוב  היה כדי לרכוש ניסיון קרבי, לקראת התמודדות עם הערבים אחרי המלחמה. הסתכלנו  בעיקר על המטרה העתידית.  

 

מה עשיתם אחרי שביתת הנשק ב- 1945?

עתניאל: 

אחרי שביתת הנשק, ב- 5/5/1945 עברנו מאיטליה לבלגיה ולהולנד. בבלגיה היה צריך לשנות את המערך הצבאי, ולעבור לשמירה על שבויי מלחמה. כל הצבא הגרמני היה שבויי מלחמה. הם פרקו את הנשק ואנחנו וצבא בנות הברית היינו צריכים לשמור עליהם, לקראת סידורים של פירוק ופיזור של הצבא הגרמני. נשלחנו מאיטליה להולנד ובלגיה ובדרך פגשנו את מחנות ההסגר, מחנות המוות של הגרמנים. 

 

האם הספקתם לפני היציאה מאיטליה לעזור ליהודים שנשארו לאחר המלחמה?

עתניאל: 

כשהיינו באיטליה, מספר חיילים שלנו פשטו על כל האזור עד לתוך גרמניה לחפש שיירי משפחות. זה היה השם הרשמי. הם קיבלו תעודות מסע שנועדו לאפשר להם לחפש, אבל למעשה, הם עסקו בגיוס והעברת יהודים לנמלים לקראת עליה בלתי ליגלאית ארצה. אנחנו היינו הספקים של האנשים. היה ארגון מטעם המוסדות הארצישראליים שישבו כבר באירופה וארגנו אונייות. אבל להוציא את המחנות זה היה התפקיד שלנו. לי היה תפקיד מסויים. כשליש הגדוד, אני שלטתי בין היתר על צי המכוניות של הגדוד וחלק מהצי היה תמיד במחנות .זה היה בלתי ליגאלי. הם נסעו למחנה, ארגנו אנשים ועל מי שהיה מוכן לעלות לארץ העמיסו אותו  על המשאית ונסעו לערי הנמל- לאוניות. כל הארגון היה סודי. על כל יחידה היו כל מיני מטלות שיגרתיות, צבאיות שהיו מטילים על הגדוד. 

 

מה היה הקושי הגדול בארגון המשימות הללו?

עתניאל:

הבעיה היתה שהיה צריך להמציא סיפור על המשאית, וזה היה התפקיד שלי. להמציא סיפורים וכיסויים לאנשים שנעלמו. לארגון היה שם לא רשמי שנקרא     TTG   

השם הזה בא מתוך מקרה בו עצרו בלילה משאית כזו והאנגלים שאלו "מה אתם עושים"?

"תראו פקודות מסע" והקצין שלנו אמר שזו תעודת מסע ולא היה רשום תפקיד והוא שאל איזה תפקיד והקצין שלנו אמר שזה טי. טי. גי'. והחייל האנגלי מאוד התרשם ונתן לעבור. המצחיק הוא שהפירוש של ראשי התיבות הוא:" תילכאס טיזי גשפט" שזה צירוף של ערבית ואידיש – תנשק לי את התחת  - "תילכאס טיזי" וגשפט –זה עסקים באידיש. השם הזה הילך כמו אש בין היחידות. (עתניאל מחייך). 

 

הצלחתם להערים על החיילים האנגליים שוב?

עתניאל: 

היה חייל שלי באוסטריה, שנתקל בקצין אנגלי ששאל אותו "מה אתה עושה פה"? והוא ענה לו " אני מחפש את ההורים שלי" . אח"כ כתב הקצין למפקד שלנו האנגלי שהוא פגש חייל שלו והוא רוצה לציין את הופעתו הנקייה, המעידה על משמעת טובה ביחידה. אנחנו לא ידענו איפה החייל, כי התפקיד שלו היה לארגן את האנשים. הקצין האנגלי לא תפס שזה מזוייף. ואנחנו בעצם קיבלנו עדכון דרכו היכן החייל שלנו נמצא. 

 

כיצד עוד עזרתם ליהודים הנותרים באיטליה?

עתניאל

ליד המחנה שלנו היה מחנה של עולים, יהודים מהמחנות. משהו כמו 1,000 איש. זה היה מחנה מעבר מאירופה לאוניות. אנחנו החזקנו אותם, החזקנו את המחנה שהיה סודי והאנגליים לא ידעו על קיומו. דאגנו להם למיטות, שמיכות ואוכל באופן סודי. המחנה היה במרחק של 50 ק"מ מאיתנו. היה מקרה, שבו תפסו מכונית עם שמיכות שהובילו למחנה. האנגלים תפסו אותם בדרך, עצרו אותם חשבו שמדובר בשוק שחור. התברר שזו היתה מכונית שלנו, חיילים שלנו ושמיכות  שלקחו ממחנה גרמני. האנגלים הודיעו למפקד הגדוד שלנו, שתפסו מכונית שוק שחור וקראו לו לבירור למפקדה. הוא חזר מהמפקדה וקרא לי, סיפר לי את הסיפור ואני הייתי כרגיל צריך "למכור" לאנגלים סיפור כיסוי. מספר העולים שעלו ארצה מהמחנה היו אלפים. 

 

איזה מקרה מיוחד זכור לך במפגש עם מחנות היהודים מדרככם מאיטליה להולנד?

עתניאל: 

בדרך מאיטליה להולנד פגשנו מחנה של יהודים ובשבילם המפגש היה מאוד מרגש. בחור אחד, רץ במקביל לנסיעה שלנו וכשעצרתי לשאול אותו אם הוא מהמחנה, הוא זיהה על דש הבגד של הבריגדה, את המגן דוד הצהוב ונישק את הסמל שעל בגדיי כמו שמנשקים מזוזה. זה היה אירוע מאוד מרגש. בחור צעיר, שניצל מהמחנות נתקל לראשונה בחייו, בחייל עם דגל וסמל של מגן דוד - זה היה בשבילו כמו ביאת המשיח.  

 

לא חששתם מהתפרקות היחידה עם מעברכם לבלגיה?

עתניאל:  

בבלגיה, אנחנו כתבנו מכתבים, כל הקצינים. כיוון שהיתה אסורה התגודדות בלתי חוקית של חיילים, אז כל קצין כתב באופן אישי מכתב, בו ביקשנו להעביר למשרד המלחמה האנגלי שלא לפרק את היחידה הצבאית הקיימת- היהודית, אלא להחזיק אותה במסגרת המנדט הבריטי, כמו הליגיון הערבי בעבר הירדן. זו היתה הפגנה פולטית, בכיוון של עתיד של כוח צבאי בישוב. זה היה ניסיון, כדי ליצור עובדה שיש יחידה צבאית מול הליגיון הערבי. הפעילות שלנו בבלגיה נמשכה כמה חודשים. 

 

מה היה התפקיד של היחידה שלכם בהולנד?

עתניאל

בהולנד היינו בדלפט, שזו עיירה קטנה שהיה בה מחנה גדול של צבא גרמני ובו היו שבויי מלחמה .התפקיד הראשי היה לשמור עליהם והתפקיד המשני היה לפרק את שדות המוקשים. היו שטחים שהיו להם מפות והיו שטחים ללא מפות ולשטחים הללו, ייעדתי את אנשי האס-אס של הצבא הגרמני.  כל יום מתו כמה מהם. דבר נוסף שעשינו שם היה חידוש בית הכנסת בדלפט.    

 

כיצד חידשתם  את בית הכנסת בדלפט?

עתניאל: 

בית הכנסת שימש מחסן, וזה היה לקראת ראש השנה ולכן החלטתי שצריך לחנוך מחדש את בית הכנסת. הכרחתי את החיילים השבויים לנקות את בית הכנסת באופן מושלם, עם מברשת שיניים.  הצרה היתה שלא נשארו יהודים בדלפט – לא נשארה שם הקהילה, ולכן הסגן שלי אבשלום כספי נסע לאמסטרדם – היכן שהיתה קהילה ורבנים וקיבל מהם ספר תורה  בשביל בית הכנסת שלנו. הזמנתי את הכומר הפרוטנססטי והכומר הקטולי  לתפילת  ראש השנה מתוך כבוד לחניכת בית הכנסת. היו אצלי ביחידה חיילים, שהיו חברי השומר הצעיר, שהיו אנטי דת והם סירבו להגיע לערב ראש השנה לתפילה, אז אני חייבתי אותם להשתתף במצעד צבאי של הפלוגה והם היו כך מוכרחים להתייצב. ( בתפילה הם ישבו בחוץ לפני הדלת). בערב ראש השנה - צעדנו  כולנו, במצעד מרגש, דרך העיר לבית הכנסת לתפילת ראש השנה במדי א חגיגיים. כ- 200 חיילים יהודים. אבשלום כספי הסגן שלי היה שליח הציבור ותקע בשופר. היה מרגש מאוד.  

 

מתי הסתיימה פעילות הבריגדה?

עתניאל:  

בהולנד ב- 1945- הסתיימה הבריגדה. אני קבלתי דרגת רב סרן (מייג'ור) וזמן קצר לאחר מכן נסעתי הביתה. מכיוון שהייתי מגוייס בקבוצה הראשונה, שוחררתי עם הקבוצה הראשונה. איבדתי קשר עם הבריגדה. הבריגדה חזרה והתפרקה שוב אחרי זמן קצר. כשחזרתי ארצה, היתה לי כבר ילדה שחיכתה לי. לפני שהתגייסתי העברתי את העבודה בבנק לאשתי, וזה היה התנאי של המנהל שאישר לי כך להתגייס. זו לא היתה התפטרות- גוייסתי בתנאי שהיא תמלא את מקומי, עד שאחזור. הלך הרוח היה כזה שצריך לדאוג ליום שאחרי המלחמה וכיוון שאני יקה, דאגתי לחשוב כמה צעדים קדימה, ליום שאחזור לעבודה.        

 

ביום י"ג חשוון תשע"ד (17-10-13) נפטר עתניאל בגיל 97, הותיר אחריו אישה, שני ילדים, נכדים ונינים. יהי זכרו ברוך. 

האתר מודה לעתניאל מרגלית ז"ל על הראיון המרגש ועל הזמן שהקדיש לקיומו.


הוספה כמועדף (0) | צטט מאמר זה באתרך | הדפס | דואל

  תגובות (3)
מאת hayohaya, ב- 11-04-2010 15:32
משה - לשאלתך על ספרי עיון- בתפריט הראשי באתר זה תוכל ללחוץ על "קישורים" ומשם להגיע ל"ספרים משומשים" - שם תוכל למצוא חנויות שבהם ניתן למצוא ספרים על הבריגדה היהודית. בהצלחה.
מאת משה, ב- 08-04-2010 17:35
האם ידוע לך או לכל מי שהגיע לסיפור הזה על ספרי עיון שנכתבו על הבריגדה היהודית? 
בברכה 
משה
עתניאל, מלח הארץ
מאת אלכס, ב- 19-09-2009 12:28
הראיון המרתק עם עתניאל שולח אותי לימים עברו עוד טרם נולדתי אך מזכיר לי את הימים בהם התגייס אבי לצי הבריטי, להלחם בנאצים, עת שרת בבסיס הצי באלכסנדריה. מסכת חייך עד 1945, עתניאל, היא סיפור חיים מרתק ממש שיכול להזין סרט עלילתי או לפחות סרט דוקומנטרי. אצפה לקרוא בקרוב את המשך מעלליך בתקופת המאורעות, מלחמת השחרור...  
ואאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ומאושרת

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב למאמרים.
בבקשה הכנס בשם המשתמש או הרשם לאתר.

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.6
AkoComment © Copyright 2004 by Arthur Konze - www.mamboportal.com
All right reserved

 
< קודם   הבא >